מבחינה גיאוגרפית בנוייה קנדה מחמישה אזורים:
.1 הרי
האפאלאצ'ים (Appalacian)
במזרח המדינה, הרים נמוכים יחסית בגובה של 100-500 מטרים, עם התרוממויות לגובה עד
1000 מטרים, והמשכם בניו-פאונדלנד (New Foundland) המטורשת.
.2 מישורי
סנט לורנס (St. Lawrence)
המתמשכים לאורך של 600 ק"מ, כולל גבול הימות הגדולות, ומהווים את המרכז
הכלכלי הגדול של קנדה.
.3 המגן
הקנדי ("קנדייאן שילד") (Canadian Shield) המשתרע על 5 מיליוני קמ"ר, כמחצית הארץ. דמותו כקערה עם
שוליים קמורים כלפי מעלה. תחום זה כולל את שקע מפרץ הדסון (Hudson Bay), שהוא ארץ ביצות נמוכה. לקראת הצפון מתמוגג המגן עד להיותו איים
ארקטיים. בדרום גובל בו נהר סנט לורנס.
.4 הפרריות
(Prairies) הם מישורים פנימיים ענקיים העולים במדורג, מגובה של 300 מטרים
במזרח אל 1500 במערב, ובהם מתבלטים הרים בודדים. במרחבי מישורי תבואה אלה חבויים
מרבצי הנפט והאשלג.
.5 הרי
הקורדיליירים במערב, הם המשכם או תחילתם של רכסי מערב יבשת אמריקה. שרשראות
ההרים שרוחבם מגיע עד 800 ק"מ מתחלקים לשלוש: במזרח - החומה התלולה של הרי
הסלעים ה"רוקי מאונטיינס" (Rocky Mountains) שמתנשאים לרום של יותר מ-3000 מטרים. הרי הגלעין שהן רמות
המחברות את הרי המזרח עם רכס החוף המערבי ובהם פסגת הר לוגאן - 6050 מטרים. האיים
הפזורים לאורך חוף האוקיאנוס השקט, ביניהם האי ואנקובר, הם פסגות שרשרת הרי
השוליים המערביים ששקעו.
שתי שרשראות ההרים התוחמות את הארץ ממזרח למערב, והפער הפתוח
כלפי הציר הצפוני, יוצרים מנהרת רוחות קפואות הנושבות מן האזור הארקטי, ויוצרות
חורף ממושך וקר וקיץ קצר. גם התקרחותו הממושכת של מפרץ הדסון "מרתף הקרח
של אמריקה" מורידה את מעלות החום, ובמרבית שטחה של קנדה הטמפרטורה
הממוצעת השנתית היא מתחת לאפס, ובמקרים קיצוניים היא יורדת עד אל מתחת למינוס 60
מעלות. היעדר החיץ מדרום גורם להתחממות הקיץ הקצר, ולקיצוניות בשינויי האקלים בין
קיץ לחורף. אקלים מתון יחסית וכמעט נטול קרה יש רק בחוף האוקיאנוס, המוגן על-ידי
רצועת ההרים ונתון להשפעה הממזגת של הים, אלא שגם שם אין הקיץ מתחמם.
בזכות אקלים זה, אנו קוראים "טונדרה" לאזור
הצפוני של קנדה בעל האקלים הקוטבי. האזור נעדר עצים ומכוסה בני שיחים ועשבים
ננסיים. מדרום לטונדרה, כשני שליש הארץ מכוסים יערות עצי מחט, שלקראת דרום מופיעים
בהם עצי עלווה, ואילו בחוף המערבי הצומח הוא יער אלפיני.