אלסקה, הנמצאת בצפון-מערבה של היבשת, מעבר לקנדה צפונה, נרכשה
מידי רוסיה בשנת 1867, והפכה למדינה ה-49 של ארצות-הברית בשנת 1959 .קירבתה לקוטב
הצפוני (60-70 מעלות רוחב צפוני) הקנתה לה את השם "ארץ הקרחונים ודובי
הקוטב". במשך שנים רבות היא לא עוררה עניין במהגרים, עד אשר התגלה זהב בנהר
קלונדייק, שעל גבול קנדה, ועשרות אלפי הרפתקנים נהרו אליה.
אף על פי שאלסקה היא המדינה הגדולה ביותר בשטחה מבין מדינות
ארצות-הברית- 1.519.000 קמ"ר, אוכלוסייתה מונה רק כ-570.000 איש, לרבות
האסקימואים. תושביה מתפרנסים מדיג, מעיבוד עורות ופרוות, מכריתת עצים ומעבודה
במכרות. זוהי ארץ של פיורדים ומפלי מים, וככל שמצפינים ההרים גבוהים יותר ומגיעים
למעלה מקילומטר. פירוש המילה "אלסקה" באינדיאנית הוא "ארץ גדולה".
אלסקה הוא המקום בו תמצא אור אחרון בחצות הלילה, ואייל צפוני
הרועה בשלווה מתחת למרפסת. שם תחזה בסלמון ורוד ודוב גריזלי רצחני, קרחונים ופיורדים
ואלפי פנסיונרים אמריקנים המבזבזים את ירושת ילדיהם. אלסקה הוא מן המקומות היחידים
בהם יכול להתברר לך בשעה 11 בלילה כי שכחת לאכול ארוחת ערב, פשוט מפני שבחוץ יש
עדיין אור שמש.
באלסקה יש יותר מ-3 מיליון אגמים. אלסקה כה גדולה עד כי חלק
מתושביה גר קרוב יותר ליפן מאשר לבירה ג'ונו. מחצית מ-570000 התושבים גרים בעיר
הגדולה היחידה אנקורג', והיתר מפוזרים בעיירות הקטנות או גרים לבדם באמצע היער.
בכל מקום בו תשהה תפגוש את איילי הקאריבו, יחד עם קשת רחבה של
בעלי חיים אחרים. אלסקה היא מושבם של מגוון עצום של בעלי חיים, מדובי הקוטב ועד
לזוחלים, יונקים ימיים רבים ובהם כלבי-ים, לוויתנים, כבשי-הרים ועזי-הרים,
מרמיטות, תרנגולות שלג ועופות נדירים אחרים. בעלי חיים אלה משתבצים היטב בנוף
הפנורמי עוצר הנשימה, ובפריחה בעלת העוצמה הרבה החלה בקיץ הקצר.
"העסקה הטיפשית ביותר בהיסטוריה" נעשתה על-ידי מזכיר
המדינה של ארצות-הברית ויליאם סווארד כאשר שילם ב-1867 לברית המועצות 7.2 מליון
דולר (לפי חישוב של כחצי סנט לדונם). הלגלוג על "קובית הקרח של סווארד"
החזיק מעמד עד תקופת "הבהלה לזהב" בשנת 1898, וחלף לחלוטין בעת גילוי כמויות
הנפט האדירות בראשית המאה (שאז התברר כי היתה זו העיסקה הטובה בהיסטוריה). אלסקה
מייצאת כיום לא רק נפט ומוצריו אלא גם גושי קרחונים (קרח זה דחוס פי שלושה מקרח
רגיל כתוצאה מן הלחץ האדיר של השכבות שהיו מעליו). הקרח הנחצב מגוש כזה אינו נמס
במהירות וגם פסלונים הנעשים ממנו נמסים לאיטם. היפנים משלמים בכסף כבד ואלסקה
מוכנה לספק כל כמות, המועברת ליעדה במכולות קירור מיוחדות.
האסקימואים
לפי הארכיאולוגים, לפני הרבה דורות, בשחר ההיסטוריה, חצו שבטים
נודדים ממוצא מונגולי את הגשר הימי הקפוא שבין סיביר ואלסקה, והיו בכך לאנשים
הראשונים שהניחו כף רגל על אדמת אמריקה. הם נטשו את משטחי השלג הקפואים וירדו
דרומה אל אזורי הציד והדיג שלאורך חופי האוקיאנוס. מאוחר יותר המשיכו צאצאיהם
דרומה ואיכלסו את כל יבשת אמריקה (הצפונית, המרכזית והדרומית). אלה הם האינדיאנים.
לפני כחמשת אלפים שנה הגיע באותה דרך גל הגירה נוסף, אך שבטי
האינדיאנים שכבר היו שם לא הניחו להם לחדור לפנים הארץ, ואילצו אותם להתיישב לאורך
הקו הצפוני ביותר של יבשת צפון אמריקה ובאיים שבצפון-מזרח היבשת עד גרינלד. זו
היתה ראשיתה של התרבות האסקימואית, ששרדה לאחר חמשת אלפים שנה בתנאים הקשים ביותר
בעולם. עיקר מחייתם הוא על הציד ועל דיג.
המילה "אסקימו" היא אינדיאנית ופירושה "האנשים
האוכלים בשר נא".
הדרך המהירה והנוחה להגיע לאלסקה היא לטוס לנמל התעופה
הבינלאומי באנקורג'. אפשר להגיע אליה כמעט מכל הערים הגדולות בארה"ב. העונה
המומלצת לטייל באלסקה היא בחודשים יולי-אוגוסט. בגלל המרחבים הענקיים של מדינה זו,
הנהיגה במכונית היא די מעייפת, ולכן מומלץ מאוד להשתמש ברכבות.
הסיור המוצלח ביותר הוא בשיט חופים. האוניות יוצאות
מלוס-אנג'לס, סן-פרנסיסקו, סיאטל ואנקורג'. הפלגות יוצאות מדי יום מהעיר ואנקובר
שבקנדה. הסיור מסיאטל הוא בן 12 יום, אך יש גם יותר קצרים.
להפלגה בת שמונה שעות ניתן לצאת מן העיירה סווארד שבאלסקה. אתה
מוצא עצמך בטבע מרשים - קרחונים הנופלים הישר אל הים. המרשים בין הקרחונים הוא
קרחון קולומביה, אליו ניתן להגיע מן העיר וולדז, מקום שם נמצא קצהו התחתון של
צינור הנפט חוצה-אלסקה.
צפייה בהרי הקרח, כשכולם מתרכזים על סיפון האנייה הדוממת לחזות
בהררי הקרח ובכלבי-הים הרובצים עליהם, מאפשרת גם לשמוע את הקרח. קולות הנפץ הרמים
נשמעים כאשר בועות אוויר דחוס שהיה כלוא אלפי שנים מתפרצות לפתע כאשר נמסה שכבה
מגינה של מעטה קרח. אם יש לך מזל תוכל גם לראות חומת קרח המתמוטטת אל הים
ב"ספלש" אדיר.
הכביש הנקרא "המסלול אל סוף העולם" או
"האוטוסטרדה האגדית" או כינויים אחרים ממין זה, יוצא מקולומביה הבריטית
מדוסון קריק, ומתמשך לאורך של כ-3000 קילומטרים אל פיירבנקס שבאלסקה. שמו הרשמי
הוא "אלסקה היי-וויי". הכביש המדהים ביופיו חגג ב-1992 יובל חמישים שנה
לפריצתו, ומדי שנה משתמשים בו מאות אלפי מטיילים.
זהו החיבור היבשתי היחיד בין אלסקה לקנדה ודרכה לארה"ב.
רובו עובר בנוף פראי מהמם, שרק לאחרונה החלו צצים בו כמה כפרים אינדיאניים
(המציבים בשולי הכביש דוכנים עם עבודות יד), ועיירות פיתוח אשר בהן ניתן לשכור
חדרים בזיל הזול.
הכביש נבנה בשיתוף קנדי-אמריקני, כאשר צבא ארה"ב תרם
למבצע כ-11.000 חיילים. כל קבוצה (שמנתה כאלף איש) קיבלה בולדוזרים, טרקטורים
וציוד חציבה וסלילה יחד עם סוסים ופרידות לעזרה, ונאבקה בביצות, בשממה, ביתושים
ובקדחת בתנאי טמפרטורה של בין מינוס שלושים מעלות צלזיוס עד פלוס שלושים.
העיר הגדולה והיחידה באלסקה היא אנקורג'. רבבות אמריקנים
הנוהרים אליה כל שנה, נמשכים לכאן בשל המיקום הנפלא בין הרים גבוהים מכוסי שלג-עולמים
לבין חוף האוקיאנוס השקט. יש לה כל היתרונות של עיר בינונית באמריקה - תיאטרון
וקונצרטים ושתי אוניברסיטאות, יחד עם קירבה אל הטבע. צבאים יורדים מן ההרים אל תוך
שכונות המגורים בחורף. אין לה בסיס תעשייתי של ממש. היא משמשת כבסיס העסקי
והפיננסי של אלסקה, וכאשר אחת התעשיות הגדולות נכנסת למשבר, אנקורג' צוללת יחד
אתה.
העיר נוסדה ב-1914 כמִנהלת החברה שהניחה את פסי הרכבת באלסקה,
וכיום היא גם מרכז התחבורה של דרום אלסקה ומרכז לאתרי בילוי רבים הנמצאים סביבה.
יש בה כמה בניינים מעניינים מהתקופה שבה שימשה מרכז הרכבות של חבל ארץ זה. מהעיר
נשקפים הרים מכוסי שלג המקיפים אותה מכמה צדדים.
חברת "גרייליין" (Gray Line) עורכת סיורים בני יום או פחות באתרים המעניינים בסביבות העיר.
כדאי להתחיל את הסיור בעיר ב"צריף הקורות" המעניין,
שבו שוכנת לשכת התיירות המקומית, בשדרה הרביעית פינת רחוב F:
Log Cabin Visitor Information Center, 4th Ave. and F St.
טל': 3531-274 (907).
כתובת נוספת:
Anchorage Visitors
Bureau, 1600 A St., Suite 200,
Anchorage Ak. 99501
טל': 4118-276 (907).
בירת אלסקה. העיר לא גדולה כמו אנקורג' ופיירבנקס. בשנת 1880
גילו כאן זהב ואז החלה הנהירה. התושבים המקוריים במקום הם האינדיאנים, אך הרוסים
הותירו בה כנסיות רבות. כנסייה רוסית עתיקה שנבנתה נמצאת ברחוב גולד 5 (Gold St.). העיר ג'ונו שוכנת לאורך תעלת גאסטניו (Gastineau
Channel). לקבלת מידע ניתן
להתקשר ללשכת התיירות: 2201-586 (907). הכתובת: Convention
Visitors Bureau, 134 Seward St., Juneau, AK 99801
בכפר הכורים מק-קארתי השוכן בפארק "רנגל סנט אליאס",
מחפשים נואשות עובדים ל"מלון של אמא ג'ונסון", העומד על תלו מתחילת
המאה, כאשר פעל עדיין מכרה הנחושת "קניקוט". ב"מק-קארתי"
חמישה תושבים קבועים ועוד כמה עשרות אורחים-תיירים הבאים לעונת התיירות בקיץ.
אי-אפשר להגיע לכפר ברכב בשל מי הנהר "קניקוט" הגועשים ושוצפים. לאחר
נסיעה בדרך עפר של 160 ק"מ יש להחנות את הרכב ולחצות את הנהר בגשר חדש להולכי
רגל, שנבנה ב-.1996 (עידכון זה ניתן על-ידי הגב' יהודית איצקוביץ). המכוניות של
תושבי המקום יכולות לצאת ממנו רק בחורף כאשר הנהר קופא.
החיים במקום מותאמים לעונות השנה. את האשפה אוגרים במשך הקיץ
בחביות, אותן ניתן לפנות בחורף על הנהר הקפוא. גם דלק מגיע לכאן רק בחורף, ובארבעת
חודשי הקיץ עוסקים הילדים בביקוע עצי הסקה לקראת החורף הבא.
טלפון אין במקום וגם לרדיו כמעט שאין מאזינים. תמורת שני דולר
אפשר לקבל מפתח למקלחת חמה, בה מתנוסס שלט "השימוש מוגבל ל-20 דקות, בשל
ההגבלה במים החמים". החשמל בא מגנרטור, ובערב מתכנסים כולם ב"סלון"
שהקימו כורי הנחושת. על פסגה תלולה, עשרים קילומטרים משם, מתפורר לאיטו מכרה הזהב
הנטוש "בוננזה".
זוהי העיירה הצפונית ביותר באלסקה והיישוב האסקימואי הגדול
בעולם. כאן החורף חשוך לגמרי, השמש שוקעת בנובמבר וזורחת כעבור 50 יום. לעומת זאת
בקיץ היא זורחת ברציפות 82 ימים ויוצרת יום ארוך של כאלפיים שעות אור. לכן ממעטים
האסקימואים לישון בקיץ וצוברים שעות לקראת שנת החורף הארוכה.
אפשר להגיע לברו במטוס או במזחלת רתומה לכלבים הנוסעת על פני
האוקיאנוס הארקטי הקפוא. אין במקום לוחות זיהוי למכוניות. כולם מכירים את כולם,
ואין דרך לברוח משם במכונית.
ציד הלוויתנים אסור על-פי החוק, אבל הוא מותר לאסקימואים
היוצאים לדלוק אחריהם באביב, עם הסדקים הראשונים בקרח. כל העיר משתתפת בציד
ובפירוק הלוויתן לחלקיו (עור, בשר, שומן, גידים ועצמות, נותרות רק הצלעות שגובהן
כאוטובוס, וחוליות עמוד השדרה). הקור מונע ריקבון ומשמר את החלקים עד מועד יצואם
בקיץ.
אתר באינטרנט: http://www.dced.state.ak.us/tourism/